כלי חרס מקפריסין בעת העתיקה

האי קפריסין שוכן על נתיבי התחבורה הימית באגן המזרחי של הים התיכון. מיקומו זה תרם להיותו מרכז תרבותי ומסחרי חשוב, שתרבותו החומרית משפיעה ומושפעת מיסודות תרבותיים שהגיעו אליו והופצו ממנו בסחר הימי הקדום. תנאיו הגיאוגרפיים של האי קפריסין - מרבצי הנחושת שבו ונמלי עגינה נוחים - משכו את המעצמות הגדולות ששלטו בתקופה העתיקה באגן הים התיכון, ולהשפעתן התרבותית נודעת חשיבות בעיצוב תרבותו של האי. האי התפרסם בקשרי המסחר ובעיקר בכל הקשור להובלה ימית ולטכנולוגיה מתקדמת בבניית אניות. כן היה האי אחד המרכזים החשובים באגן הים התיכון לייצור נחושת, והמילה הלטינית לנחושת (cuprum) מקורה בשם האי. האי קפריסין מתאפיין גם באמנות שנוצרה בו, שנמזגו בה יסודות קפריסאיים מקוריים עם השפעות זרות, וכך נוצרה אמנות קפריסאית ייחודית. אמנות זו היא בין המעטות בים התיכון שאמניה שימרו את הסגנונות האמנותיים ואת היסודות העיטוריים מאות בשנים.

העדות הקדומה לספנות באגן הים התיכון נמצאה במערת פְרַנְקְטִי שבארגוליס (מזרח הפלופונסוס). בשכבות מהתקופה הפלאוליתית העליונה (האלף ה-י"א לפני סה"נ) נמצאו במערה נתזים מאובסידיאן (זכוכית וולקנית), חומר שיובא מהאי מלוס (מדרום-מזרח לארגוליס). ייבוא האובסידיאן לארגוליס הצריך מעבר מיבשה לאי, והדבר נעשה בעזרת כלי שיט שאין יודעים את צורתם ואת החומרים שמהם נבנו. החוקרים משערים שהיו אלה אולי רפסודות מגומא או סירות מעור או מעץ חלול.

העדויות הקדומות ביותר לפעילות אדם בקפריסין הן מהאלף ה-י' לפני סה"נ, אז פעלו באי ציידים-לקטים שהגיעו מהיבשה. במהלך התקופה הנאוליתית (3900-8200 לפני סה"נ) באו לאי מתיישבים שתרבותם מפותחת, ככל הנראה מדרום תורכיה או מהחוף הסורי-הארצישראלי. בתקופה ההיא התפתחו באי בראשונה יישובים קטנים, שכלכלתם התבססה בעיקר על חקלאות ומרעה. התושבים חיו בבקתות עגולות בנויות אבן ולבני חומר, והמתים נקברו לרוב מתחת לרצפות הבקתות. מתיישבים חדשים, גם הם ככל הנראה מדרום תורכיה ומחוף סוריה, באו לאי במהלך התקופה הכלקוליתית (2500-3900 לפני סה"נ). בתקופה זו הופיעו בראשונה בתי קברות, ויש גם עדויות ברורות על טקסים דתיים שנהגו ביישובים. גם השימוש בנחושת החל בתקופה זו, אך במידה מצומצמת למדי, וכן יש עדויות על אגירת עודפי התוצרת החקלאית ועל קיום מרכזי תעשייה. העדויות הקדומות ביותר על חרושת המתכת בקפריסין מתוארכות לתקופה הקפריסאית הקדומה (1900-2500 לפני סה"נ), אז יוצרו באי מטילי נחושת וכן חפצים אחרים מברונזה. בתקופה האמורה ניכרת עלייה בתפרוסת היישובים באי, וכן חלוקה בין יישובים שכלכלתם התבססה על חקלאות ומרעה לבין כאלו שהתפרנסו מהפקת הנחושת. ניכרת גם התפתחות במערך היישובי ומעבר מבקתות מעוגלות לבתים רבועים. בתקופה הקפריסאית התיכונה (1600-1900 לפני סה"נ) הוקמו באי מצודות, והדבר קשור כנראה לסכסוכים פנימיים על רקע כלכלי בין היישובים החקלאיים שבמזרח האי לבין היישובים שהתפרנסו מכריית הנחושת במערבו. בין בתי המגורים הרבועים בתקופה זו היו בתים בני יותר מקומה אחת. תושבי האי המשיכו לקבור את מתיהם בבתי קברות שמחוץ ליישובים. יש עדויות ארכיאולוגיות ועדויות כתובות על מוצרים מקפריסין שנסחרו בשוקי העולם הקדום, בראש ובראשונה נחושת ששווקה מאָלַשִיָה, ככל הנראה יישוב בדרום האי. התקופה הקפריסאית המאוחרת (1050-1600 לפני סה"נ) היא תור הזהב של התרבות הקפריסאית. הדבר בא לידי ביטוי בפריחה ביחסי הסחר של האי עם מזרח אגן הים התיכון והים האגאי - ייבוא נרחב של כלים קפריסאיים ניכר בחוף הסורי-הארצישראלי, שם הם נמצאו כמעט בכל יישוב ובכל קבר מן התקופה ההיא. כן שווקו מקפריסין נחושת בכמות גדולה, עצים לבנייה ושמן זית. בתקופה זו הופיעו בראשונה באי לוחות כתובים בכתב המכונה "קיפרו-מינואי". כתב זה, ששימש קרוב לוודאי את תושבי האי, טרם פוענח, והוא התפתח אולי מהכתב הכרתי. כן קמו בתקופה זו מרכזי תעשייה רבים ברחבי האי, ונמצאו בהם עדויות לעיבוד מתכת, לייצור יין ושמן זית ולטוויה. אתרים אחרים שימשו נמלים מרכזיים לשיווק התוצרת אל מעבר לים. בעקבות הגירתם של פליטי האימפריה המיקנית לאי, לקראת סוף התקופה, ניכרת השפעה יוונית בתרבותה החומרית של קפריסין. השפעת התרבות היוונית הייתה כה חזקה עד שבעצם השתלטה על זו המקומית. בתקופה הקיפרו-גיאומטרית (750-1050 לפני סה"נ) נבנו ערים חדשות בקפריסין ונמשכו קשרי המסחר בינה לבין הארצות שמסביבה, בעיקר עם כרתים. במאה ה-י' לפני סה"נ החלו סוחרים פניקים להתיישב בקפריסין, ומהמאה ה-ח' נעשה האי לאחת התחנות החשובות ביותר בהתפשטותם מערבה: מושבות הסחר הפניקיות בקפריסין שימשו נמל העגינה הראשון שבו שהו הסוחרים לאחר שעזבו את חופי סוריה-ארץ-ישראל, ונמל העגינה האחרון לפני שובם אליהם ממסעם במערב. מתקופה זו ידוע בקפריסין כתב הֲבָרָתִי, ששימש הן את האוכלוסייה היוונית והן את זו המקומית. המתיישבים הפניקים כתבו בכתב האלפביתי שהביאו מארץ האם. הכתב ההברתי שימש בקפריסין עד המאה ה-ג' לפני סה"נ. בתקופה זו נוסדו בקפריסין ערי-המדינה (ביוונית פּוֹלֵיִיס) הראשונות, ואלה נעשו בסופה לבירתן של ממלכות עצמאיות. בתקופה הקיפרו-ארכאית (480-750 לפני סה"נ) חווה האי תהפוכות פוליטיות רבות: בראשית התקופה היה האי ככל הנראה בשלטון אשור (669-709 לפני סה"נ בערך); בשנת 560 לפני סה"נ השתלט על האי פרעה יעחמס ה-ב' (שלט בשנים 526-570 לפני סה"נ), ובשנת 545 נכנעה קפריסין למרותו של מלך פרס ונכללה בנציבות הפרסית החמישית. צביונו ההלני של האי בולט בשמותיהם היווניים של רוב מלכי הממלכות הקפריסאיות, הנזכרים בתעודות אשוריות בנות הזמן. מתעודות אלו וממקורות אחרים לומדים על מסחר משגשג בין קפריסין לשכנותיה, שהתקיים כל עוד העלו הממלכות את המס שנדרשו לשלם למלכי אשור. תחת השלטון הפרסי שמרו הקפריסאים על מידה רבה של עצמאות והותר להם לטבוע מטבעות משלהם. בתקופה זו נקשרו קשרים פוליטיים ותרבותיים בין קפריסין לעולם היווני-המזרחי, בעיקר עם חבל איוניה. קשרים אלו הובילו להשתתפות קפריסין במרד האיוני בשלטון הפרסי (498 לפני סה"נ). המרד אמנם נכשל, אך מבחינה פוליטית חולק האי לשני פלגים יריבים: הערים הפרו-פרסיות והערים הפרו-יווניות. התקופה הקיפרו-קלאסית (310-480 לפני סה"נ) עומדת בסימן המאבק היווני לשחרורה של קפריסין מעול השלטון הפרסי. אֵוַגוֹרַס ה-א' (374-435 לפני סה"נ בערך), שהיה "פִילְהֶלֵנוֹס" (כלומר אוהב התרבות היוונית), שלט בשטחים נרחבים בקפריסין ובימיו נכנס האלפבית היווני לשימוש באי. קפריסין שוחררה מעול השלטון הפרסי בעקבות המסע למזרח של אלכסנדר מוקדון (שלט בשנים 323-336 לפני סה"נ), והוא העניק אוטונומיה לממלכות האי. בתקופה ההלניסטית (30-310 לפני סה"נ) הייתה קפריסין חלק של ממלכת בית תלמי, שמרכזה במצרים. התלמים איחדו את ממלכות האי ליחידה מנהלית אחת, ובראשה עמד מושל (ביוונית, סְטְרַטֵגוֹס). הערים בקפריסין תפקדו בתקופה זו כמו ערי-המדינה היווניות על מוסדותיהן השונים ונמצאו בהן מבני תרבות יווניים אופייניים, כגון גימנסיון ותיאטרון. בשנת 58 לפני סה"נ סופחה קפריסין לאימפריה הרומית. יוליוס קיסר (44-100 לפני סה"נ) החזיר את האי למלכת מצרים קליאופטרה ה-ז' (שלטה בשנים 30-44 לפני סה"נ). בעקבות קרב אַקְטִיוּם (31 לפני סה"נ), שבו ניצח אוגוסטוס (63 לפני סה"נ - 14 לסה"נ) את קליאופטרה ואת מרקוס אנטוניוס (30-82 לפני סה"נ), עבר האי שוב לידי הרומאים והיה לחלק מן הפרובינקיה הרומית סוריה. בשנת 27 לפני סה"נ נעשתה קפריסין פרובינקיה סנטורית. במהלך התקופה הרומית (30 לפני סה"נ - 330 לסה"נ) שמרה קפריסין במידה רבה על צביונה היווני והלשון הרשמית באי הייתה יוונית. היא גם הושפעה במהלך התקופה מהאמנות ומהאמונות שרווחו בתרבות המצרית ההלניסטית. בעת חלוקת האימפריה הרומית (395 לסה"נ) סופחה קפריסין לאימפריה הרומית המזרחית, שבירתה הייתה קונסטנטינופוליס (איסטנבול). התפשטותה של הנצרות ברחבי האי מראשית המאה ה-ה' לסה"נ מסמנת את סופה של העת העתיקה.

כלי החרס הקפריסאיים משכו מאז ומתמיד את תשומת לב המתבוננים בהם הן בשל צורתם הנאה והן בשל הצבעוניות הרבה המאפיינת את הקדרות הקפריסאית. עד תקופת הברזל נעשו הכלים ביד. בתקופה זו ואחריה ניכר שימוש אינטנסיבי באבניים הן בייצור הכלים והן בעיטורם. קבוצת הכלים "הממורקים אדום", שהופיעה בתקופה הקפריסאית הקדומה והתיכונה, מתאפיינת במירוק האדום שעל הכלים ובעיטורים קוויים והנדסיים שנחרתו עליהם. החריתות מולאו בחומר גירני, שהבליט את העיטור על פני הרקע הכהה של הכלי. כלים גדולים מקבוצה זו עוטרו בתוספות מכוירות הבולטות מפני הכלי. קבוצת כלים קרובה לזו היא קבוצת הכלים "האדומים הממורקים ששפתם ותוכם מושחרים", שבעזרת השליטה בדרגת החום בכבשן (תהליך חמצון-חיזור) היה אפשר לייצר כלים שפניהם צבועים באדום ובשחור. קבוצת כלים אחרת, המתוארכת לאותו פרק זמן וניכר בה השימוש בתהליך החיזור, היא קבוצת הכלים "השחורים הממורקים". כלים מקבוצה זו יוצרו מטין מפולם וגם הם עוטרו בחריתות בדגמים קוויים ובמילוי גירני.

בתקופה הקפריסאית התיכונה נפוצה קבוצת הכלים "המצוירים על לבן". הכלים מקבוצה זו עוטרו לרוב בדגמים הנדסיים - דגם שבכה, שחמט, קווקווים, שתי וערב או בקו גלי - בצבעים אדום, חום או שחור על רקע בהיר.

בתקופה הקפריסאית המאוחרת נפוצו כמה קבוצות כלים. קבוצת הכלים "בעלי בסיס טבעת" נפוצה בתקופה זו בקפריסין ומחוצה לה יחד עם קבוצת הכלים "המחופים לבן". הכלים "בעלי בסיס טבעת" איכותיים מאוד ויש להניח שחיקו כלי מתכת. הכלים הנפוצים ביותר בקבוצה זו הם פכים ופכיות. לקבוצה זו שייכים גם כלים בדמות פרים. קבוצת הכלים "המחופים לבן", שנזכרה לעיל, כוללת בעיקר קערות חצי כדוריות ("קערות חלב") ופכים. הקערות מעוטרות בחלקן החיצון במעוינים ובדגמי סולם ושבכה, ונועדו להיראות כשהכלי היה תלוי. קבוצת הכלים "המונוכרומיים" אינה מעוטרת על-פי-רוב, אולם יש יוצאים מן הכלל המעוטרים בחריתה או ברצועות פלסטיות. בקבוצת הכלים "המקורצפים לבן" נכללות בעיקר פכיות דלייה חרוטיות בעלות בסיס מחודד ושפה צבוטה. הן מאופיינות בקרצוף הצפוף שעל פניהן.

ארבע קבוצות הכלים הבאות מתוארכות לתקופת הברזל בקפריסין. קבוצת הכלים "המצוירים על לבן" (שיש להפרידה מקבוצה בעלת אותו השם מהתקופה הקפריסאית התיכונה) הופיעה בסוף התקופה הקפריסאית המאוחרת ורווחה עד התקופה הקיפרו-קלאסית. הכלים מעוטרים בדגמים הנדסיים: משולשים, מרובעים, מעוינים ומעגלים חד-מרכזיים, המצוירים בגוונים כהים על רקע בהיר. הכלים הקדומים מושפעים הן בצורתם והן בעיטורם מהקדרות המיקנית. דוגמאות לכלים מקבוצה זו נמצאו באתרים לאורך החוף הפניקי, במכלולים המתוארכים למאות ה-י"א - ה-י' לפני סה"נ. קבוצת הכלים "הדו-גוניים", שהופיעה בד בבד עם קבוצת הכלים "המצוירים על לבן" מעוטרת גם היא בדגמים הנדסיים וכן בעיטורים צמחיים, דוגמת פרח הלוטוס. סגנון עיטור ייחודי לקבוצת כלים זו - "השדה החופשי" - הופיע בעיקר על פכים ומתייחד במוטיב מרכזי בדמות אדם, חיה או צמח, המופיע כאלמנט בודד כמעט על פני הכלי. קבוצת הכלים "המעוטרים בשחור על אדום" מכונה גם "הקרמיקה הקיפרו-פניקית" מאחר שבמשך תקופה ארוכה לא היה אפשר לקבוע אם יוצרה בקפריסין או בפניקיה. ואולם כיום אפשר לומר, שקרוב לוודאי שהכלים יוצרו בקפריסין. משפחת כלים זו כוללת קערות, פכים ובעיקר פכיות, העשויים מחומר מפולם וצרוף היטב. הם מעוטרים בקווים אופקיים או במעגלים חד-מרכזיים בגוון שחור על רקע בהיר - אדום או כתום מבריק. כלים אלה זכו לפופולריות רבה הן בקפריסין והן ברחבי האגן המזרחי של הים התיכון ורווחו בשווקים למעלה משלוש מאות שנה. הפכיות, סוג הכלי הנפוץ ביותר בקרב משפחה זו, שימשו ככל הנראה לאחסון ולסחר בבשמים. קבוצה אחרת מתקופה זו היא קבוצת הכלים "האדומים הדו-גוניים", שבהם העיטור מופיע בצבעים שחור או לבן על רקע אדום. גם כאן צורות העיטור הם בעיקר דגמים קוויים, מעגלים חד-מרכזיים ומוטיבים צמחיים, והם מזכירים בצורתם את הכלים "הקיפרו-פניקיים". טיפוס כלי מיוחד לקבוצה זו הוא פך שחלקו העליון מעוטר בדמויות מכוירות.

התערוכה "כלי חרס מקפריסין בעת העתיקה" קורעת צוהר אל עולם קסום של מגוון סגנונות אמנותיים וצבעוניות רבה. בתערוכה מוצגים מגוון כלי חרס מהתקופה הקפריסאית הקדומה ועד התקופה הקיפרו-קלאסית, בעיקרם כלים מהודרים ששימשו בחיי היומיום באי או שווקו אל מעבר לים.

התערוכה מושתתת על אוסף ד"ר אלכסנדר ראש, מייסדו של המוזיאון לאמנות עתיקה בחיפה ומנהלו הראשון. אוסף זה שולב בשנת 1995 באוסף המוזיאון הימי הלאומי.

אנו מודים לפרופ' מיכל ארצי מהמכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה על עזרתה הרבה בייעוץ ובקריאת הטקסט.