כלי זכוכית בעת העתיקה
הקומה ה-3 - זמן בכמוסה
אירוע קבוע
לעמוד התערוכה של הקומה ה-3 לחצ.י כאן
לפרטים נוספים:
04-6030800
אמפוריסקוס, זכוכית, מעוצב על גבי ליבה, התקופה הפרסית, המאות ה־5-6 לפנה"ס
צילום: סטודיו ורהפטיג ונציאן בע"מ
כמוסת זמן זו כוללת כלי זכוכית עתיקים ומרהיבים מאוסף המוזיאון, ובהם מיכלי אחסון לבושם, קנקנים, כדים, קערות, תכשיטים, ועוד.
איך יוצרים זכוכית? כבר בעולם העתיק ידעו זאת: קחו חול עשיר בצורן, קוורץ ומלחי אשלגן, חממו אותו בהדרגה לטמפרטורה של 1100 מעלות צלזיוס וקבלו חומר נוזלי כמעט, שניתן לעצב אותו. כשהנוזל יתקרר ויהפוך למוצק יתקבלו גושים של זכוכית גולמית, שאותה אפשר להתיך שנית ולהכין ממנה כלים ותכשיטים.
הידע הטכנולוגי החשוב הזה נרכש בהדרגה והשתמר בתעודות עתיקות. התיעוד הקדום ביותר הכולל נוסחאות והנחיות לייצור זכוכית נמצא בלוח בכתב היתדות, שהתגלה ליד תל אומר (Tell Umar) על נהר החידקל ומתוארך למאות ה־14 או ה־13 לפנה"ס. תעודות בכתב היתדות מהמאה ה־7 לפנה"ס, שהתגלו בספריית אשורבניפל מלך אשור בנינווה, כוללות שיטות להכנת כלי זכוכית: בניית הכבשן, סוגי העץ לבעירה, נוסחאות של כמויות החומר לכלים ולצבע וסדר ערבוב החומרים.
עדויות לייצור זכוכית, הכוללות שרידים של חרוזים וזכוכית גולמית, מופיעות במסופוטמיה כבר בשלהי האלף השלישי לפנה"ס. ואולם, כלי הזכוכית הראשונים הופיעו במסופוטמיה רק מאמצע האלף השני לפנה"ס. משם התפשטה התעשייה במהרה למצרים. בשל מורכבותו של תהליך הייצור, במשך אלפי שנים הייתה הזכוכית נחלתם של השליטים ובני המעמד העליון בלבד.
התצוגה כוללת כלי זכוכית שנוצרו בשתי השיטות המוכרות מן העולם העתיק: טכניקת הליבה הקדומה יותר, וטכניקת הניפוח שהתפתחה בתקופה הרומית והפכה את הזכוכית לנגישה עבור רוב האוכלוסייה.