נופי ארץ הקודש במאה ה-י"ט

במאה ה-י"ט, עם התגברות ההתעניינות, הלימוד והחקירה בנושאים הקשורים לארץ-ישראל, חל גידול ניכר במספר הנוצרים מאירופה ומצפון אמריקה שביקרו בה. נופיה הבראשיתיים, אתריה הקדושים וההיסטוריים וגם החיים הפשוטים משכו נוסעים ואמנים רבים.
בראשית המאה ה-י"ט הייתה ארץ-ישראל חבל ארץ מוזנח באימפריה העות'מאנית. עם זאת אפשרו התנאים הפוליטיים והביטחוניים את כניסתם של תיירים מערביים אל מקומות נידחים. ציירים מקצועיים וחובבים איירו את הארץ לשם פרסום בגלויות, וספרי נוסעים לוו בדרך כלל באמצעי ביטוי אמנותיים כמו ציורים, רישומים ותחריטים. מקובל להגדיר את האמנים המערביים שפעלו בארצות המזרח בתקופה זו "אוריינטליסטים" (מלועזית, אוריינט - מזרח) ואת אמנותם - "אוריינטליסטית". האוריינטליזם הוא תיאור המזרח בעיניים מערביות. באמנות זו, שהייתה דתית ביסודה, או מכוונת אל הדתיות, ניכר שימוש בהיבטים מהווי החיים והנוף המזרחיים כרקע לסיפורי המקרא והברית החדשה. האמנים המערביים בני המאה ה-י"ט שביקרו בארץ-ישראל סברו שבתיאורים שלהם של דמויות מהמזרח יש משום נגיעה באותנטיות של הסיפורת המקראית.

בעקבות תנופת הביקורים בארץ-ישראל 'רוענן' מכלול התמונות של ארץ הקודש שהיה ידוע באירופה עד אז והכיל מספר מצומצם של הדפסים שנעשו בעיקר מתחריטי עץ מיושנים. הציורים שנעשו במהלך המאה ה-י"ט היו מעודכנים ומדויקים יותר, ותוארו בהם לא רק המקומות הקדושים לנצרות, אלא גם נופי הארץ בכלל והווי החיים בה. האמנים תיעדו את העולם המזרחי על כל המצוי בו.

ג'יימסינה וולר (1842 האנטסטנטון, נורפולק, אנגליה - 1912 נורפולק), תיעדה, בדומה לאמנים אחרים, נופים ואתרים בארץ-ישראל. היא הייתה אחותה של אליס אוליפנט ונישאה לאדולפוס וולר, הכומר הראשי של עיר הולדתה. ג'יימסינה ואחיותיה, אליס ועדה, חונכו אמנם ברוח האנגליקניות האדוקה, אך גם למדו מדעים, אמנות ומוסיקה. הנרי סטילמן, אבי המשפחה, היה הבעלים של אחוזת האנטסטנטון ועיסוקו העיקרי היה שיפוץ והידור כנסיות ושחזור ציורים. האחות אליס נישאה ללורנס אוליפנט בשנת 1872, והזוג ניסה לממש את התכנית ליישוב יהודים בארץ-ישראל, שהגה אוליפנט עצמו. לשם כך עברה משפחת אוליפנט בשנת 1882 לארץ-ישראל. בעקבותיהם באו ג'יימסינה ובעלה לביקור בחיפה, שבה התגוררו אליס ולורנס אוליפנט, ותכננו לסייר ברחבי הארץ יחד עם הזוג אוליפנט ולשוב באנייה לאנגליה. שבועות מספר טיילו האחיות ובעליהן בצפון וסביב הכנרת כשהם לנים באוהלים ורוכבים על סוסים. האחיות ג'יימסינה ואליס ציירו במהלך הטיול. ב-2 בינואר 1886 מתה אליס מקדחת בביתה שבדלית אל-כרמל. ג'יימסינה נשארה בארץ תקופה ארוכה, והמשיכה לטייל ולצייר, וייתכן שאף חזרה לארץ בשנים שלאחר מכן. כמה מהציורים המוצגים בתערוכה הופיעו במאמר שפרסם לורנס אוליפנט בשנת 1888.
בציוריה של ג'יימסינה ניכרים יסודות "אוריינטליסטיים". היא הרבתה לנסוע ברחבי הארץ ולהנציח את נופיה. ניכר שהנופים שהקסימו אותה הם: ההר, המדבר, הים, הצמחייה, המסגדים וכיפותיהם התפוחות, האור של ארץ-ישראל, מראות המזרח הקדום והטבע הבראשיתי. ברוב הציורים מופיעים הים התיכון, הכנרת והירדן. ג'יימסינה הסתקרנה מהמקומיים, שנראו לתייר המערבי אקזוטיים וססגוניים. שילובם של מקומיים עמלים יש בו משום הענקת נופך של התרחשות לרקע הנופים הבראשיתיים, הנראים לעתים שוממים. בציורים יש ניסיון כן ורגיש לתעד את הנוף כהווייתו, כתמי הצבע רכים ורחבים. ציוריה חתומים בראשי תיבות (J.W.), והתאריך מצוין גם בחודש וגם בשנה. מהציורים ניכר שג'יימסינה היא בעלת השכלה אמנותית, והיא מציירת ורושמת לפי השיטה הקלאסית.
ייחוס הציורים לג'יימסינה וולר נסמך על החתימה J.W., על כך שהיא ביקרה במקומות המתוארים בציורים ועל אחד ממכתביו של לורנס אוליפנט שבו נאמר שאליס וג'יימסינה רשמו יחד במהלך מסען.

העבודות המוצגות בתערוכה זו נתרמו בשם אספן האמנות נתניאל אמיץ-לב ז"ל על-ידי בתו, איריס אמיץ-לב. תודה מיוחדת לאמנית פנינה גניון, שללא גישתה האוהדת למוזיאון, תרומה זו, שהיא תוספת חשובה ונדירה לאוספי המוזיאון הימי הלאומי, לא הייתה יוצאת אל הפועל.