מראות יפו באמנות ההדפס - מאות י"ז-י"ט

יפו היא אחת הערים העתיקות בארץ-ישראל. מקור השם אינו ברור. לפי סברה אחת, כשמה כן היא, יפה, ולפי סברה אחרת נקראה העיר על שמו של יפת בן נוח, ששיקם אותה והתיישב בה אחרי המבול. העיר נזכרת מאז אמצע האלף הב' לפני סה"נ בתעודות מצריות, אשוריות ובטקסטים יווניים, לטיניים וערביים וכן מהתקופה הצלבנית ולאחריה.

יפו העתיקה נבנתה על צוק הבולט מקו החוף אל תוך הים ולמרגלותיו נמצא הנמל. בעת העתיקה שימשה יפו תחנה ימית ויבשתית על אחד הסעיפים של "דרך הים" ובתקופות שונות תפקדה כנמל של ערים מרכזיות בארץ, למשל ירושלים, שכם ורמלה. מקובל לקרוא לה "הנמל של ירושלים". גודלו של הנמל, שמן הראוי אולי לקרוא לו מעגן, השתנה התאם לגודלן של הספינות בכל תקופה.
מהמחצית השנייה של המאה הי"ז ובמהלך המאה הי"ח הייתה יפו עיירה קטנה. הנמל שימש בעיקר לייצוא כותנה וסבון, ודרכו יובאו אורז וסוכר. אכסניות בנמל שימשו לשיכונם של עולי הרגל הנוצרים. בשנת 1775 כבש את העיר מוחמד ביי - אחד מקציניו של עלי ביי, שליט מצרים שמרד בשלטון התורכי - וטבח בתושביה. כיבוש נפוליון (1799) גרם הרס רב בעיר והביא עליה גם מגפת דבר עקב ההרוגים הרבים שניטשו בלא קבורה. לאחר נסיגת הצבא הצרפתי נפלה העיר לידיו של אחמד אל-ג'זאר, שליט עכו, בירת הארץ בימים ההם. בשנת 1803 שיקם את חומות העיר סידני סמית, מפקד שייטת בריטית, שהשתתף במצור נפוליון על עכו. בתקופת מוחמד המכוּנה אבו-נבוט (1819-1807), מושל יפו מטעם אחמד אל-ג'זאר, שוקמו חומת הים והנמל, וכן נבנו חאן, ששירת את עולי הרגל, אזור שווקים וסבּיל (משקית) בכניסה לעיר. בעקבות פעולות השיקום גדלה אוכלוסיית העיר, גברה תנועת עולי הרגל וגדלה גם הפעילות המסחרית. שגשוגה של העיר המשיך גם בתקופת השלטון המצרי (1840-1831), שבמהלכה יושבו פלחים מצרים בסביבת העיר ועסקו בעיבוד הפרדסים והבוסתנים. נוסף על התפוזים ששווקו אל מעבר לים, גידלו בסביבתה של יפו גם לימונים, רימונים, תאנים, בננות, אפרסקים, שקדים, תמרים ואבטיחים. מנמל יפו יוצאו מוצרי החקלאות של ארץ-ישראל ובהם פֵרות מיובשים, שומשום, שמן זית, דגנים, כותנה גולמית, סבון משמן זית והדרים - ולקראת סוף המאה היה פרי ההדר לענף הייצוא המרכזי. דרך נמל יפו יובאו מוצרי צריכה מעטים מאירופה ובהם כלי ברזל, אריגים, עץ ונפט מזוקק. הייצוא גבר בסוף שנות הארבעים של המאה כשהחלו אניות הקיטור לשוט באגן המזרחי של הים התיכון.

בעקבות גידול האוכלוסייה רבתה גם הצפיפות בין החומות. בשלהי המאה הי"ט אִפשר השלטון העות'מאני להרוס חומות של ערים ברחבי האימפריה והחלה התיישבות מחוץ לחומות. ואולם כבר במחצית השנייה של המאה הי"ט התיישבו קבוצות של נוצרים ושל יהודים בסביבת יפו, ותרמו לפיתוחה הכלכלי והתעשייתי של העיר.

עם גידול המושבות שנבנו סביבה הייתה יפו למרכז הכלכלי והציבורי שלהן. בעיר גם הוקמו קונסוליות זרות ובעקבותיהן נוסדו סניפים של בנקים מאירופה ושל חברות מסחריות. יפו הייתה אפוא עיר מחוז ומושלה התורכי נשא את התואר קאימקאם (ראש מחוז). התקנת דרך עגלות ופתיחת קו מסילת הברזל ושירות הרכבות מיפו לירושלים בשנת 1892, הוסיפו עוד יסוד להתפתחות העיר.

בתערוכה מוצגים הדפסים מן המאות הי"ז-הי"ט, מאוסף המוזיאון הימי הלאומי, ובהם יצירות של אמנים ידועים, כגון דה-ברויין, ברטלט, רוברטס, טרנר ופן, ובמרביתם מתואר נוף ימי.