חדשות בארכיאולוגיה התת־ימית

מסתרי הים וצפונותיו סיקרנו את האדם מקדמת דנא. חוף ארץ ישראל, שאורכו כ־200 קילומטרים, שימש מקום מפגש לסחר ימי ענף בין הערים ששכנו לידו, וביניהן לבין יעדים שונים באגן הים התיכון.

החל מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופה הביזנטית רחשו חופי ארץ ישראל, ובעיקר חלקם הצפוני, בכלי שיט נושאי מטענים מסוגים וגדלים שונים. החוף המזרחי של אגן הים התיכון מאופיין בחוסר יציבות. הים סוער בו תדיר, ומאחר שהחוף נעדר מפרצים נטרפו כלי שיט רבים בעת סערה בים ומטעניהם שקעו למצולות בקרבתו. חלקי העץ וחפצים קלים אחרים צפו על פני המים ונסחפו אל החוף, ולעתים נעשה בהם שימוש משני, ואילו חלקי המטען הכבדים - חפצי מתכת, אבן ועוגנים שקעו בקרקעית הים. כאן התכסו בחול או בבוץ אשר הגנו עליהם ושימרו אותם במשך אלפי שנים. במחצית השנייה של המאה העשרים, הכרייה המאסיבית של חול ים לצורכי בנייה גרמה לירידה משמעותית בכמות החול הנערם לאורך החוף, ואט אט הביאה לחשיפת מטעני הספינות הקדומות שנחו על קרקעית הים. מרבית הממצאים נחשפו בקטע החוף שבין שקמונה לעתלית, היכול להיחשב "בית קברות" לכלי השיט של העת העתיקה. התערוכה כוללת מוצגים שנמשו מן הים ולא הוצגו עד כה.

הממצאים הארכיאולוגיים נחשפו בחפירות, בסקרים תת־ימיים, וחלקם נתגלו על ידי דייגים שגררו את רשתות הדיג שלהם על קרקעית הים והעלו בהן ממצאים שונים. גם צוללנים חובבים נתקלו בממצאים ומשו אותם מן הים. תופעת שוד העתיקות מקרקעית הים, שהפריעה בעבר למחקר, מוגרה כמעט לחלוטין בזכות הפעילות הנמרצת של ענף ים ברשות העתיקות.

ממצא מן הים מעיד על מועד מדויק של טביעת כלי השיט, בעיקר אם הוא נחשף לצד מטבעות או חפצים שתארוכם ודאי ומדויק. מכאן, שמטען של אנייה טבועה דומה לשעון שעמד מלכת בזירת האירוע, והארכיאולוג התת־ימי יכול לקבוע כמעט במדויק את יום הטביעה. מדובר אפוא באתר חד תקופתי - מרגע שתוארך ממצא אחד, תוארך כלל המטען.

מדע הארכיאולוגיה התת־ימית מסייע בפתרון סוגיות בארכיאולוגיה היבשתית, שכן הים משמר את הממצאים האורגניים (כגון עץ), ואת ממצאי המתכת (ברזל וברונזה) באופן טוב יותר, במרבית המקרים, מאשר ממצאים דומים בחפירות יבשתיות.

הממצא העשיר והמגוון מלמד על קשרי סחר ענפים, על תכולת מטעני האניות, על זהותם הדתית או האתנית של הסוחרים, כמו גם זהות היעד שאליו יועדו הסחורות.

ראשיתו של המחקר הארכיאולוגי התת־ימי נעשה ללא ציוד מתוחכם ובמים רדודים, ולפיכך נמשו ממצאים ממטעני אניות שנטרפו סמוך לחוף. בשלהי מלחמת העולם השנייה, כאשר פותח ציוד צלילה לצרכים צבאיים והתאפשרה שהייה ארוכה יותר מתחת למים, אומץ ציוד זה גם במחקר הארכיאולוגי התת־ימי. החוקר הימי הנודע ז'אק קוסטו היה הראשון שפיתח ציוד וכלים לאיתור ורישום חפצים במעמקי הים. הארכיאולוג התת־ימי האמריקאי ג'ורג בס (ממניחי היסוד לחקר הארכיאולוגיה התת־ימית) היה הראשון שערך חפירה ארכיאולוגית תת־ימית בכף גלידוניה שבדרום טורקיה. בשנת 1960 חשף שם בשלמותו מטען של ספינה מהמאה ה־י"ב לפני סה"נ, ופיסות עץ לא גדולות של גוף הספינה. הדבר מצביע על הקושי בחשיפת חלקי העץ של הספינות הטרופות. אם אלו אינן מתכסות מיד בחול או בבוץ, המגינים עליהן, הן חשופות לבליה הימית - אורגניזמים ימיים תוקפים את העץ ומכלים אותו.