תערוכה חדשה של פסלוני ברונזה שנמשו מהים מוצגת במדור חדשות בארכיאולוגיה התת-ימית במוזיאון הימי הלאומי, חיפה
פסלוני ברונזה רווחו בעולם היווני והרומי לצד יצירות אחרות ממתכת, מאבן ואף מעץ. רוב הפיסול היווני עד שלהי המאה הז' לפני סה"נ היה זעיר במידותיו ועשוי ברונזה או חרס. מתקופה זו ואילך גבר אמנם השימוש באבן ליצירת פסלים גדולים, אך הפיסול בברונזה, הן ליצירת פסלים גדולי ממדים והן ליצירת צלמיות, לא פסק. רבים מפסלי הברונזה הותכו במרוצת השנים, ואלו שניצלו מהכבשן נטמנו באדמה או שקעו במצולות הים יחד עם הספינות שנשאו אותם. עם הפסלים הטבועים שנמשו מהים ביוון נמנים הנער ממרתון, פוסידון מארטמיסיון, הצעיר מאנטיקיתרה ושני פסלי גברים שנמשו מן הים ליד ריאצ'ה בדרום איטליה. בטרופת ממהדיה, שלחופי תוניס, נמצאו בין היתר פסלי ברונזה גדולים של דיוניסוס וארוס. פסלוני הברונזה, לעומת זאת, שרדו בשפע. הם התגלו בקברים ובמקדשים שם הונחו כמנחות, ובספינות טרופות שבהן הם היו חלק מן המטען. פסלוני אלים, כמו אפרודיטה ופריאפוס שנמשו מן הים, היו קרוב לוודאי בשימוש לצורכי פולחן להגנת הספינה והצוות.
פסלונים מברונזה יוצרו בטכניקת "השעווה האבודה". בטכניקה זו יצר האמן תבנית חד פעמית חלולה שלתוכה נוצקה הברונזה. יצירת התבנית חייבה עיצוב מוקדם של דגם של הפסלון בשעווה. פסלון השעווה צופה בטין, והונח בצד להתייבש. משנעשה הטין 'קשה כעור' הוכנס הפריט לכבשן. השעווה שנמסה, נזלה החוצה דרך פתח קטן שהושאר לשם כך מראש, והותירה תבנית חלולה שלתוכה נוצקה ברונזה. משהתקררה הברונזה, שוברה התבנית ופסלון הברונזה יצא לאוויר העולם.