ארצות הים התיכון וים סוף היו מאז ומעולם קשורות עם הים והנהרות. עוד מתקופות קדומות ביותר ידעו על שיט ספינות בנהרות ולאורך חופי הימים. בארצות אלה נולדה, גדלה והתפתחה הימאות והספנות של העולם המערבי.
הספנות הייתה גורם בעל השפעה כבירה על ההתפתחויות ההיסטוריות בעולם העתיק, שהרי משחר האנושות שקקו חיי האדם על חופי הנהרות הגדולים - היאור (הנילוס) במצרים והפרת והחידקל בארם נהרים - ולאורך חופי ים סוף, בים התיכון הרגוע מרבית השנה, היו מפרציו המרובים ואייו שטופי השמש, חממה מצויינת להתפתחות הספנות. בכל אזור ואזור התפתחה הספנות בהתאם למצבו הטופוגרפי המיוחד, חומרי הגלם לבניית הספינות שהיו בו ותכונותיהם של נתיבי המים שבאזור.
סירות הגומא הראשונות נבנו לאורך חופי הנילוס. יערות הצפון ספקו עצים לרפסודות ולבניית סירות מגזעי עצים חלולים אשר שטו לאורך חופיו של הים התיכון והניחו את היסוד לסחר החליפין. מהנילוס יצאו הספינות דרך תעלה לים סוף ומן הים התיכון הן הפליגו דרך עמודי הרקולס למרחבי הים הבלתי נודעים. (ראו הרחבה: הספנות והימאות במצרים).
תושבי ארצות אלה הנציחו בציורי סלע וקברים, תבליטי פיסול ודגמי סירות וכמו־כן באגדות ובשירים, את קשרם עם הים. כל אלה מצביעים על מאמציו היום־יומיים של האדם בכבוש הים ונסיונותיו הקדומים בראיית הים כנתיב תחבורה וקשר ולא כגבול מפריד.
לתערוכה החדשה - הקומה ה-3 מסע בזמן>>> לחצו כאן
למעבר למגזין הדיגיטלי של המוזיאון הימי הלאומי >>> לחצו כאן