מכשירים מתמטיים נועדו לאמוד זוויות ומרחקים והותאמו לשימוש באסטרונומיה, בטופוגרפיה ובניווט. בנוסף על כך משמשים חלק מהמכשירים לשרטוט וחלק אחר למדידת זמן.
מכשירים מעטים מאוד השתמרו מזמנים קדומים. כמה מכשירים סיניים עשויים אבן ירקן, מכשירים יווניים עשויים חרס וכמה שברי ברונזה הם השרידים היחידים, שנשארו מהעת העתיקה.
למעשה החלה להתפתח המומחיות בהתקנת מכשירים מדעיים מימי הביניים ואילך וללא ספק רק במקום ששגור היה לימוד המתמטיקה. מאלכסנדריה עברו לימודי מקצוע זה לבתי הספר הנסטוריאניים בסוריה ומשם לארצות האימפריה הערבית.
יחד עם צבאות הכיבוש המוסלמיים נמצאו גם אנשי מדע יהודים, שהביאו את ידע התקנת המכשירים המתמטיים לאנדלוסיה ולסיציליה. לאחר מכן מצאו אנשי מדע אלה מקלט בצרפת ובאיטליה, מקום שם ייסדו בתי ספר לאסטרונומיה במאה ה־13. בדרך זאת הופיע מדע אמיתי של תקופת הרנסאנס בארצות הלטיניות. ייתכן שמדע זה התפשט והגיע בתקופה זאת לפרס. רבים מיוצרי האצטרולבים בארץ זאת היו בראשונה אנשי מדע יהודים.
התפתחות מכשירי המדידה הגיעה במהרה לדיוק מפליא. המכשירים נהיו יותר חזקים, יותר מדויקים ופחות פגיעים. בשל כך מכיל האוסף של המוזיאון הימי מכשירים רבים כאלה. בכל זאת יש לזכור, שרק המכשירים הטובים ביותר נשתמרו עד ימינו בעוד שעל קיומם של מכשירים רבים ידוע לנו רק הודות לתיאורים בכתובים.
לתערוכה החדשה - הקומה ה-3 מסע בזמן>>> לחצו כאן
למעבר למגזין הדיגיטלי של המוזיאון הימי הלאומי >>> לחצו כאן