איל הנגיחה מעתלית

תערוכת קבע

אוצר/ת:

אבשלום זמר

נגיש

לפרטים נוספים:

04-8536622

שתפו

אחד הממצאים החשובים והנדירים בארכיאולוגיה התת־ימית בארץ הוא איל הנגיחה מעתלית. גילה אותו יהושע רמון ז"ל בשנת 1980 במפרץ הצפוני של עתלית וזה נחשף והוצא מן המים בידי מורי ותלמידי המרכז ללימודי ים בחוג לציוויליזציות ימיות של אוניברסיטת חיפה, ומתנדבים.

איל הנגיחה הוא כלי נשק המורכב בחרטום האנייה ונמצא בגובה פני המים או מתחתם ותפקידו לנגח את ספינת האויב, לפגוע בה ולהוציאה מכלל שימוש ואף להטביעה. ייחודו בכך שהוא נועד למטרה טקטית ולא למטרת הקדשה או זיכרון.

איל הנגיחה מעתלית הוא אחת מיציקות הברונזה הגדולות שנתגלו; הוא עשוי ברונזה באיכות גבוהה ומשקלו 465 ק"ג. יחד עם חלקי העץ שבו שקל האיל כאשר נמשה מן הים מעל 600 ק"ג.

אשר לטכניקת היציקה הדעות חלוקות. האנליזה המטלורגית הראשונה של האיל שנעשתה מיד לאחר גילויו הביאה לידי מסקנה שיצקו אותו בתבנית חול משני חלקים - שיטה המכונה "יציקת חול". לאחרונה הועלתה סברה ולפיה יצקו את האיל בשיטת "השעווה האבודה". בטכניקה זו יוצרים דגם בשעווה, אחר־כך מצפים אותו בחומר ויוצקים ברונזה רותחת לתוך תבנית החומר. השעווה ניתכת וזורמת החוצה דרך פתחים שנעשו בחומר ואת מקומה ממלאת הברונזה.

ארבעה סמלים יצוקים מופיעים על פני האיל: תלת־הקלשון של פוסידון; קסדה ועליה כוכב - סמלם של הדיוסקורים; ראש נשר וקדוקיאוס - מטה השליחים של הרמס. הסמלים משמעותם כפולה: הם סמלי האלים המגנים על השיט ועל יורדי־הים, והם גם סמלי השלטון. סמלים אלה מופיעים גם על מטבעות שהוטבעו בקפריסין בין השנים 204 ל־164 לפני סה"נ. הודות למידע זה אפשר להסיק שהאיל יוצר כפי הנראה באחד מנמלי קפריסין ושימש באנייה בצי של תלמי החמישי אפיפנֵס או יורשו תלמי השישי פילומטור. בדיקת פחמן 14 (C14) שנערכה במכון וייצמן לחלקי חרטום האנייה שנמצאו עם האיל תיארכה אותו ל־400 (±130) לפני סה"נ.

עדות לקיומם של אילי נגיחה בגדלים שונים מוצאים באתר הזיכרון באקטיום. באתר שהקים אוקטוויאנוס לזכר ניצחונו הימי על אנטוניוס וקלאופטרה בקרב אקטיום (31-32 לפני סה"נ) נמצאו בקיר התומך תושבות לאילי ניגוח של האניות שנפלו שלל במהלך המלחמה. האיל מעתלית קטן מן התושבת הקטנה ביותר באתר ולכן השתייך קרוב לוודאי לאנייה בגודל ממוצע מן התקופה ההלניסטית. הכוונה לקוודרירמה - אנייה בעלת ארבע שורות משוטים; או לטרירמה - אנייה בעלת שלוש שורות משוטים, ששימשה כלי שיט חשוב כמעט עד סוף העת העתיקה.

איל נגיחה בעל שלושה חודים מייצג את השלב המתקדם ביותר בהתפתחות לוחמת הניגוח בעת העתיקה. תחילתה של לוחמה זו ככל הנראה בניצול חלק קיים בגוף האנייה - בליטת החרטום בקו המים. מראשית האלף הראשון לפני סה"נ יש תיאורים של אניות המצוידות באיל נגיחה חד־חודי. במאה ה־ו' לפני סה"נ הופך האיל לדמוי ראש חיה ובסוף המאה ה־ה' לפני סה"נ הוא בעל שלושה חודים ומצופה במעטה ברונזה. צורה זו מבטיחה מכה יעילה בדופן אניית האויב ומצמצמת את סכנת החדירה לגוף האנייה. גם לאחר שהוכנס לשימוש האיל התלת־חודי, המשוכלל יותר, נשארו בשימוש גם האיל החד־חודי וגם האיל הקהה בעל ראש דמוי חיה.

החל בראשית המאה ה־ג' לפני סה"נ מופיע רק האיל התלת־חודי, ובשלוש מאות השנים הבאות שימש האיל הזה בקרבות הימיים הגדולים שנערכו בים התיכון. סמוך לשנת 100 לסה"נ חל שינוי - חזרה לאיל הנגיחה הקהה. הסיבה לכך היא אולי המצב המדיני בתקופה ההיא כאשר לא נותרו עוד מתחרים להגמוניה הרומית בים התיכון, ואיל הנגיחה הפך בעיקר לסמל לאניית מלחמה. במהלך התקופה הביזנטית עם השימוש בכלי נשק מתקדמים יותר נעלם איל הנגיחה. העדות המאוחרת ביותר לשימוש בו בקרב ימי היא מאמצע המאה ה־ו' לסה"נ.

למידע נוסף אנא השאירו פרטים ונציג ייצור עמכם קשר, תודה

עוד במוזיאוני חיפה