הספנות העברית במאה העשרים

תערוכת קבע

אוצר/ת:

אבשלום זמר

נגיש

לפרטים נוספים:

04-8536622

שתפו

שורשיה של הספנות העברית נעוצים בהתחדשותו של היישוב היהודי, בתקופת הבנייה של תל אביב, העיר העברית הראשונה.

בספרו המפורסם אלטנוילנד כתב בנימין זאב הרצל, הוגה הציונות, על חיפה כעיר ובה נמל גדול ופעיל, שממנו מפליגות אניות הנושאות סמל של שבעה כוכבים אל נמלי העולם הרחב ובחזרה. הצעתו לדגל המדינה, שלא התקבלה בידי המוסדות הלאומיים, אומצה לסמל חברת הספנות הלאומית עם הקמתה.

שניים מעוזריו של הרצל הציעו להקים חברת ספנות לאומית, הצעה שהתפוגגה בקונגרסים הציוניים הראשונים מאחר שמנהיגות העם דגלה ברעיון שהתחדשותו של העם היהודי בארצו תהא באמצעות הקשר הישיר לקרקע, באמצעות הקמת מושבות חקלאיות ועיבוד האדמה. גאולת הקרקע הייתה המטרה המוצהרת שבה רוכזו מיטב המאמצים והמשאבים.

שורשיה של הספנות העברית נעוצים בהתחדשותו של היישוב היהודי, בתקופת הבנייה של תל אביב, העיר העברית הראשונה. לצורך בניית העיר, כמו גם לצורך בניית המושבות המתרבות, המושבים והקיבוצים שהחלו לקום לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, היה צורך לייבא כמויות גדולות של חומרי בנייה.

התלות הראשונית בספנות הערבית הוכחה כבעייתית בגלל ריבוי שביתות, קווים בלתי־סדירים ומעל לכול - ההתעוררות הלאומית הערבית ואיבתה לרעיון הציוני. כדי לענות על הצורך הדחוף באמצעי תובלה אמין שישרת את היישוב היהודי, קמו יזמים, מהם בעלי ניסיון עשיר בספנות מארצות מוצאם ומהם הרפתקנים ואף הוזים, והקימו את חברות הספנות הראשונות בארץ ישראל.

החברות נועדו, על־פי החזון הכללי, להובלת נוסעים ומשאות ולדיג. חלק מהניסיונות כשלו בעודם באיבּם. "החלוץ" הייתה הספינה הראשונה בבעלות עברית; הספינה נרכשה בשנת 1919 בידי יהודי בעל חלומות אך חסר ניסיון בספנות ונטרפה לאחר זמן קצר. "חץ" נקנתה בשנת 1928; זו הייתה ספינת דיג סקנדינבית שלא התאימה לדיג במזרח הים התיכון.

כישלון מכאיב היה אובדנה של "עמנואל". הספינה נקנתה בידי כמה שותפים כדי להקים חברת ספנות. בעת הפלגה מאנגליה ליוון בשנת 1934 נעלמו עקבותיה. לעומת זאת היו גם הצלחות וכבר בשנת 1928 נתמנה לפקד על "גוזל" - ספינת משא של בית־החרושת למלט "נשר" - רב־חובל עברי ראשון, זאב הים, שכבר לפני כן היה בין מקימי הקבוצה הימית על גדות הירקון (1926), ובמשך עשרות שנים אחר־כך היה פעיל מאוד בתחום הים והימאות, הן מטעם היישוב העברי והן מטעם מדינת ישראל.

חברת "מ. דיזנגוף ושות'" שנוסדה כבר בתקופת השלטון התורכי פעלה בצורה סבירה וחברת "עתיד" שהוקמה בשנת 1934 הקנתה ידע וניסיון לאנשי ים עבריים, שימלאו תפקידים חשובים בהעפלה ובחיל הים ויאיישו משרות בחברות שיקומו מאוחר יותר.

דוד בן גוריון קרא בשנת 1932 לכיבוש הים: "כדרך להרחבת שטח ארצנו, לביצור בסיסנו הכלכלי, לחיזוק בריאותינו הלאומית, לתגבורת עמדתנו הפוליטית, ליציאה למרחב, להשתררות על איתני הטבע". בחזונו ראה בן גוריון את הספנות העברית כצי דיג ומסחר גדול ואיתן, חלק בלתי־נפרד מהיישוב היהודי בארץ ישראל, אמצעי לכלכלה ולקשר עם העולם.

בין היתר חזה בן גוריון בניית נמל באילת, שנים רבות לפני שזה נבנה. בשנת 1935 הוקמה בסוכנות היהודית מחלקה ימית לאחר החלטה של הקונגרס הציוני ה־19. מטרת המחלקה הייתה לטפל בענייני דיג וספנות של היישוב היהודי ולייצגו ייצוג רשמי בעניינים אלה מול שלטונות המנדט. ראש המחלקה, בר־כוכבא מאירוביץ', החל לקדם, בתמיכתו הפעילה של בן גוריון, הקמת חברת ספנות לאומית, "צים", אך החברה הוקמה רק לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

במהלך שנות ה־50 הייתה תנופה גדולה בפיתוח הספנות הישראלית, תנופה שנבעה בחלקה מהסכם השילומים עם גרמניה. אניות התקבלו באופן ישיר כתשלום ואחרות הוזמנו על חשבון כספי השילומים. היו פעמים שהשילומים שימשו ערבות ממשלתית לקניית אניות בידי חברות פרטיות. חברת "צים" הגדילה את מספר האניות שבבעלותה, והוקמו עוד חברות ובהן "אופיר", "סומרפין", "אל־ים", "תרשיש־סלע", "החברה הימית להובלת פרי", "האחים עופר".

העשור 1975-1965 היה קשה לספנות הבינלאומית ובייחוד לספנות הישראלית שנאלצה להתמודד עם קשיים כמו ירידה חדה במחירי ההובלה, תחרות עזה, המעבר של תעבורת נוסעים מאניות למטוסים, משבר הדלק (1974-1973) והמעבר לשינוע במכולות. חברות שלא השכילו להתאים את עצמן למציאות החדשה קרסו וחברות אחרות נאלצו לבצע שינויים נרחבים. הצי הישראלי היה בין הראשונים להשתמש בשינוע במכולות. האניות צוותו בימאים ממדינות "העולם השלישי", ששכרם נמוך. הסכמי העבודה היום מחייבים שירות של רב־חובל ישראלי ושישה קצינים ישראלים לפחות על כל אנייה המפליגה בדגל ישראל.

רוב האניות שמכרו החברות שנסגרו נקלטו ב"צים", שהיא כעת בשליטת "האחים עופר" ונמנית עם חברות הספנות המובילות בעולם הן מבחינת היקף פעילות והן מבחינת טיב האניות וגודלן. מתח רווחים נמוך ותחרות עזה גרמו לכך שבשוק היום מצויות פחות חברות, אבל אלו הפעילות חזקות ומהן שמתמחות בענפים ייחודיים, כמו "גדות־ים" המובילה כימיקלים. ספנות הנוסעים הפכה להיות תיירותית גרידא ונחשבת אף היא לענף מתמחה.

השנים האחרונות מאופיינות בגידול ניכר של מספר האניות החדישות בעלות יכולת נשיאה של כ־5000 מכולות והן בבעלות "צים" ומצויות בשלבי הזמנה ובנייה במספנות "יונדאי" (הגדולות בעולם) שבדרום קוריאה.

למידע נוסף אנא השאירו פרטים ונציג ייצור עמכם קשר, תודה

עוד במוזיאוני חיפה