מיקומה של עכו גרם להיותה מוקד משיכה למעצמות ששלטו בארץ-ישראל. היא שוכנת על צומת דרכים: הדרך האחת לאורך חוף הים התיכון, והאחרת דרך רוחב המוליכה מסוריה ועבר-הירדן אל חוף הים. עכו היא מערי החוף הבודדות בארץ-ישראל שצמוד לה מפרץ טבעי. העיר נזכרת לראשונה בתעודות מצריות מהאלף ה-ב' לפני סה"נ, ומאז מופיע שמה במקורות הכתובים אכדית ואוגריתית, במקורות הקלאסיים ובמקורות הערביים והצלבניים. במקרא מופיעה עכו בספר שופטים א, לא: "אשר לא הוריש את יושבי עכו...".
לאורך ההיסטוריה שינתה עכו את פניה לא אחת והיא ידעה תקופות של פריחה ושגשוג לעומת תקופות של חורבן והרס. העיר הייתה בשיאה בהיותה בירת ממלכת ירושלים הצלבנית במאה ה-י"ג. בשנת 1291 נכבשה עכו הצלבנית בידי הסולטאן הממלוכי אל-אשרף חליל, וצבאותיו החריבו את העיר וטבחו בתושביה. עכו נהפכה ליישוב קטן ובו כחמש מאות תושבים, ובתקופה הממלוכית (1516-1291) היא חדלה מלשמש עיר מסחר מרכזית כבעבר.
במאה ה-ט"ז הגיעה האימפריה העות'מאנית (1917-1516) לשיא עוצמתה, וזוהי גם התקופה היחידה במהלך השלטון העות'מאני שבארץ-ישראל שררו שקט וביטחון. מצבה הכלכלי והביטחוני היציב של עכו בתקופה זו נבע בעיקר מהיותה נמל הייצוא של כותנה שנאספה מכפרי הסביבה ויוצאה מערבה. במרוצת המאה ה-י"ח הייתה עכו לבירת הגליל וחשיבותה עלתה אף על זו של צידון, בירת המחוז שאליו השתייכה.
בשנים 1775-1746 שלט בעיר דאהר אל-עומר, בן משפחת זיידאן הבדואית ששלטה בשטחים רבים בגליל. בימיו היה נמל עכו לנמלה הראשי של ארץ-ישראל. כן חודשה חומת העיר, שוקמו החאנים ובנמל הוקמו רציף ומחסני סחורות.
בשנים 1804-1775 שלט בעיר אחמד אל-ג'זאר, הנציב של מחוז צידון, ועכו הייתה לבירתו הרשמית. אל-ג'זאר שיפץ את העיר, הרחיב את ביצוריה, בנה טחנות קמח, הקים אמת מים חדשה שהוליכה מים ממעיינות כברי ומסגד הקרוי על שמו.
מחודש מרס עד חודש מאי 1799 צר נפוליאון בונפרטה על עכו, ומטרתו הייתה לכבוש אותה כדי שתשמש לו בסיס לעורר מרד בשלטון העות'מאני בסוריה כולה. במהלך המצור הציב נפוליאון את תותחיו על תל עכו, ומאז רווח הכינוי "גבעת נפוליאון". בסופו של דבר ויתר נפוליאון והותיר את העיר בידיהם של התורכים, שנעזרו במלחים בריטים בראשות האדמירל סר סידני סמית', ביריבו-חברו הצרפתי של נפוליאון, אנטואן דה פיליפו, בסגנו של אל-ג'זאר, סולימאן פאשה, וביועצו היהודי חיים פרחי (1820-1760).
בשנים 1818-1805 שלט בעיר סולימאן פחה, שהיה איש סודו של אל-ג'זאר. הוא דאג לתחזוקת ביצורי העיר ויזם פעולות בנייה בעיר עצמה ובכלל זה את בניית "השוק הלבן", בניית מחסני תבואה ושיקום אמת המים לעיר. לאחר מותו שלט בעיר עבדאללה פחה (1831-1818). בשנת 1832 נכבשה עכו בידי כוחות מצריים, וב-1840, לאחר מצור שהטילו בעלות הברית של האימפריה העות'מאנית – אנגליה ואוסטריה – עברה העיר לידי השלטון העות'מאני.
בתקופות של חוסר יציבות פוליטית במאות ה-י"ח וה-י"ט עברה השליטה בעכו מיד ליד. בעת ההיא התלוננו נוסעים על שנמל עכו אינו נוח לעגינה עקב תחזוקתו הלקויה. הנמל התאים בעיקר לאניות קטנות או לספינות שטוחות, שנעו לאורך חופי הארץ למטרות מסחר. בעדויות אחדות נמסר על נוסעים שהעדיפו לעגון בנמל חיפה ומשם להגיע לעכו בדרך היבשה, אבל רק במחצית השנייה של המאה ה-י"ט תפסו חיפה ונמלה את מקומה של עכו.
ארץ-ישראל, הארץ הקדושה, ונופיה הבתוליים משכו אליהם נוסעים וציירים רבים במאה ה-י"ט, תקופה שבאירופה גברו ההתעניינות והחקירה בתחומים ובנושאים חדשים בלימודה של ארץ-ישראל. כניסת הנוסעים והציירים המערביים לאזורים המרוחקים בארץ-ישראל, מקומות שאליהם לא הגיעו אירופים מאות בשנים, כמו מדבריות הנגב וסיני ועבר-הירדן, תרמו לריבוי העושר והמגוון של הציורים ומשכו עוד נוסעים לארץ-ישראל.
בהיותה עיר נמל עתיקה מוקפת חומה עם שווקים צבעוניים ואתרים היסטוריים רבים, עוררה עכו את דמיונם של ציירים ומאיירים הן בעבר והן בימינו. בתערוכה מוצגות מפות העיר והדפסים המשקפים את מראותיה ונופיה של עכו. בעזרת אלה "חוזר" המבקר אל תקופה סוערת וחווה מעט מן האווירה ששררה בעכו בימים ההם. היצירות המוצגות בתערוכה נעשו במגוון טכניקות: הדפס אבן, תחריט פלדה, תחריט נחושת, תחריט עץ, תחריט נקידה (סטיפל), חיתוך עץ ואקווטינט.