בלוג מוזיאוני חיפה

ערומים בטוקיו

איך הפך עופר שגן, ישראלי יליד ירושלים, להיות בעל אוסף אמנות הארוטיקה היפנית הגדול בעולם?

שתפו

איך הפך עופר שגן, ישראלי יליד ירושלים, להיות בעל אוסף אמנות הארוטיקה היפנית הגדול בעולם?

מתוך התערוכה הומור באהבה

אספן האמנות היפנית, עופר שגן, 51, החל להתעניין באמנות ועתיקות בגיל 7, כשבמהלך בילוי משפחתי בחוף קיסריה הוא מצא כד רומי שלם ויפה. "הראיתי להורים שלי מה מצאתי והם הסבירו לי את חשיבותו וערכו של הכד, גרמו לי להרגיש כמו אינדיאנה ג'ונס צעיר ומאז התחלתי ללמוד ולאסוף כל פרט עתיק ויפה בעל חשיבות היסטורית".

כשהיה בן 23, ובמסגרת נסיעת עסקים, הכיר שגן תיירת יפנית והתיידד עמה. כדי להמשיך את הקשר טס עד אליה ליפן, ושם התאהב באמנות היפנית, "מלבד יופייה, התחברתי עם היופי שבפשטות, עם הסמליות והמסרים הנסתרים שהיא מכילה", אומר שגן שמאז אותו ביקור נשאר להתגורר ביפן, כבר 27 שנים מאז אותו ביקור. 

מה בעיקר אתה אוסף בתחום האמנות היפנית?

"דברים רבים, אולי רבים מדי" אומר שגן בראיון מטוקיו, "פסלים, ציורים, כלי לאכה, גילופי שנהב, קרמיקות, חרבות ושריונות, הדפסים ועוד. אך בעיקר אמנות ארוטית יפנית עתיקה שמכונה "שונגה". בתחום זה אוספי נחשב לגדול ולחשוב בעולם עם למעלה מ 9,000 פריטים והוא ממשיך לגדול. חיברתי בנושא כשלושה ספרים ביפנית וספר נוסף באנגלית שתורגם גם לצרפתית".

תערוכה מאוספו של עופר שגן, "הומור באהבה", תיפתח בחודש הבא (5.2.2017) במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, "מלבד יופיה האסתטי של אמנות זאת אני מוצא עניין רב במסרים הטמונים בה בחינוך, מחאה, הומור, חינוך למוסר חברתי, רכילות ועוד ומאמין שכל מי שמתחבר למסרים אלו ייהנה מהתערוכה".

מתוך התערוכה הומור באהבה

בלי בושה

את העובדה שהוא האספן הגדול בעולם לאמנות השונגה גילה שגן כמעט בטעות. "במשך השנים אספתי פריטי שונגה עד שבשלב מסוים השמועה על האוסף הגיעה לקבוצת חוקרים מאוניברסיטאות ביפן ומאוניברסיטה באנגליה שפנו אלי וביקשו ללמוד את האוסף. כמובן שעניתי בחיוב ורק אז התברר לי שזה האוסף הגדול בעולם".

מה משך אותך אל אמנות השונגה?

"אמנות ארוטית נוצרה בעבר בכל חלקי העולם, לעיתים כאמנות, אך בעיקר כקמעות פאליים שתפקידם היה בקשת עזרה מהאלים לפריון. שונגה התפתחה ללא הקשרים דתיים ולמעשה במקרים רבים היא עושה לצחוק אמונות דתיות מקומיות. לאמנות השונגה היה מקום מרכזי בחינוך חברתי, הומור ורכילות".

האמנות הארוטית לא נוצרה כאלמנט מציצני או מעורר מינית? 

"בתקופה בה נוצרו הפריטים של השונגה לא היה צורך ביפן בפורנוגרפיה מכיוון שלא הייתה כלל בושה בעירום. אמבטיות ציבוריות משותפות לגברים ונשים היו בכל שכונה וקירותיהם הפנימיים של הבתים היו עשויים מנייר. כך שלא היתה בושה ואף המושג פרטיות היה זר לתרבות היפנית".

"בתקופה בה נוצרו הפריטים של השונגה לא היה צורך ביפן בפורנוגרפיה מכיוון שלא הייתה כלל בושה בעירום. אמבטיות ציבוריות משותפות לגברים ונשים היו בכל שכונה וקירותיהם הפנימיים של הבתים היו עשויים מנייר".

זאת לא הפעם הראשונה שהפריטים של שגן מוצאים דרכם למוזיאונים שונים ומכובדים. במוזיאון ישראל הוצגו פריטים מאוספו בשנת 2005 ובמוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית הציג פריטים כבר בשנת 2009 בתערוכה שזכתה לקהל מבקרים גדול וסיקור נרחב. אך הפעם, אומר שגן, התערוכה ייחודית ושונה מכל מה שנעשה בעבר.

"הן ביפן והן ברחבי העולם כבר נערכו תערוכות בנושא שונגה וחלקן כוללות פריטים מהאוסף שלי, אך חסרונן של תערוכות אלו הוא שהן התרכזו בעבודות שנעשו על ידי אמנים מפורסמים ובסדר כרונולוגי של עבודות מתקופות שונות והשוני בסגנון האמנותי.

"חשיבותה של התערוכה החדשה של מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית היא בכך שזוהי התערוכה הראשונה, אי פעם ברחבי העולם, שמתמקדת באחד נושאים המרכזיים בשונגה - הומור. אני מאוד שמח באפשרות שניתנה לי להציג תערוכה ראשונה וחשובה מסוג זה דווקא בישראל".

מתוך התערוכה הומור באהבה

אספן מהעין

איך בכלל מתחילים לאסוף אמנות?

"אספנים מתחלקים לשני סוגים", עונה שגן, "יש את אלה "שאוספים מהראש", לומדים ראשית את הנושא וכאשר מאמינים שהם מבינים אותו לעומקו, הם מתחילים לאסוף פריטים. אבל הסוג השני, אליו אני משתייך, הוא "אספן מהעין". 

"אני רואה פריט שאני אוהב ומיד רוכש אותו ואז מתחילות לצוף בי שאלות. מתי הוא נעשה, על ידי מי, מה היה שימושו, האם הוא קלאסי לתקופתו ומאיזה סגנונות הושפע, מה המסר שהוא מעביר ועוד. אני מרגיש שדרך הפריטים היפים שבאוסף אני מרחיב את הידע הכללי שכולל עוד כמה אוספים, מלבד אמנות יפנית".

וזאת גם השקעה כלכלית.

"ישנם אספנים שרוכשים פריטים כהשקעה ויש כאלה שאוספים בסתר וממלאים מחסנים חשוכים בהם הם היחידים להינות מהפריטים. אני מעולם לא השתייכתי לסוגים אלה של האספנים תמיד היתה לי תחושה שאני רק חוליה אחת בשרשרת ארוכה של אספנים שהבינה את חשיבותם של הפריטים והגנה עליהם מהרס.

"אני מבין ושמח שלפריטים באוספי יהיו בעלים אחרים בעתיד וכולי תקווה שהם יגנו עליהם באותה מידה. אני גם מאמין שבעלותי על הפריטים אינה נותנת לי את הרשות למנוע מהעולם לצפות בהם וללמוד מהם ולכן אני דואג לפרסם ספרים, להציג את הפריטים בתערוכות והן ולאפשר לחוקרים לצפות בהם.

"אגב, גם בעבור חברי במחלקות היפניות באקדמיה הישראלית אוספי פתוח למחקר ומכיון שהוא כל כך גדול וייחודי הוא יכול לאפשר לחוקריו הן עבודה מרתקת וראשונית בנושא בתולי זה והן לקחת חלק בחיזוק המחקר בצורה שתזכה לתשומת לב והערכה מהאקדמיה היפנית עצמה". 

עוד בתחום עיסוקו כאספן בולט בעולם, שגן מקפיד גם לתרום פריטים מאוספיו לעולם האמנות: "תרמתי עד כה כ- 160 פרטים למוזיאון ישראל בירושלים וכארבעים פריטים למוזיאון טיקוטין. כמו כן, תרמתי ספריה בשפה היפנית לאוניברסיטה העברית בירושלים לזכרה של אחותי זל אורנית (שגן) טלמור".

בחזרה לעמוד הראשי של הבלוג

עוד במוזיאוני חיפה