מטעני אניות טרופות

שלישי, 03.02.15, 07:56

ראשון, 01.10.17

:

אבשלום זמר

נגיש

לפרטים נוספים:

04-6030800

שתפו

הים התיכון, ובעיקר אגנו המזרחי, נחשב לערש הספנות בעולם המערבי, בשל קרבתו לאזורים ביבשה שבהם התפתחו התרבות והארגון המדיני למן שחר ההיסטוריה האנושית. כאן התעורר הצורך בסחר חליפין בין מרכזי התרבות השונים ונוצרו האפשרויות לקיים סחר זה. למן ראשית האלף השלישי לפני סה"נ יש בידינו תעודות המעידות על כלי שיט המפליגים בים התיכון למטרות סחר.

קיבולו של כלי שיט כזה הגיע ל־100 עד 500 טון סחורה. למרות המגבלות שהיו כרוכות במפרש המרובע הפשוט שבו היו מצוידים, עשו כלי שיט אלה את הדרך ממצרים לגבול החוף הצפוני של לבנון. ההובלה בדרך היבשה הייתה יקרה בהרבה, שכן להובלת מטען במשקל 100 עד 500 טון על גב חמורים ופרדות נזקקו ליותר
מ־5000 פרדות וחמורים וכמספר הזה מלווים, ושיירה כזאת התנהלה בדרכה בין חודשיים לשלושה חודשים. לפיכך מאז ראשית הסחר הבינלאומי העדיפו להעביר סחורות בדרכי המים.

מבחינת תנאי הים שונה הים התיכון לטובה מרוב הימים והאוקיינוסים האחרים בעולם. הגורם הפיזי הראשון שיש בו כדי לעודד את התפתחות הספנות הוא העדר תנועות קיצוניות של גאות ושפל. הגורם השני שהיה בו כדי לעודד את פיתוח הספנות הוא יציבות בתנאי מזג האוויר בקיץ, ראות טובה של החוף ביום ושל הכוכבים בלילה, ויציבות יחסית של מערכות הרוחות. כל אלה סייעו ליורדי־הים להתמצא גם ליד החופים וגם בלב ים ולהגיע למחוז חפצם.

בעת העתיקה הייתה היציאה להפלגה תלויה בתנאי מזג האוויר בכל עונה ועונה. עונת החורף קיבלה מפי הרומאים את הכינוי mare clausum - הים הסגור - בגלל סופות ושינויים פתאומיים ברוחות, ובתקופה זו אניות סוחר וסירות נשארו עוגנות בנמלים. האביב והסתיו נחשבו לעונות המסוכנות פחות. ספנים אמיצים הפליגו מראשית מרץ ועד אמצע נובמבר, אף־על־פי שעונת ההפלגה המומלצת הייתה מסוף חודש מאי ועד אמצע ספטמבר - כאשר הרוחות היו נוחות להפלגה, כלומר קבועות למדי ולא חזקות מדי. הזרמים היו גם כן גורם חשוב בתכנון ההפלגה. על־פי־רוב הזרמים בים התיכון הם נגד כיוון השעון.

חוף הים של ארץ ישראל, שאורכו כ־180 קילומטרים (מראש הנקרה בצפון ועד רפיח בדרום), נמצא באזור המעבר שבין חופי אפריקה הישרים והחוליים לבין חופי אירופה המפורצים ובהם איים לרוב. מפרץ חיפה גדול יחסית ופרוץ לרוחות מכיוונים שונים, ולפיכך אין בכל החוף של ארץ ישראל אף מפרץ אחד שיכול לשמש מקום מחסה מושלם לאנייה בעת סערה. הסערות שפורצות ללא התראה, העדר מקומות מחסה לאורך החוף ויכולת התמרון המוגבלת של אניות המפרש הקדומות - כל אלה הביאו לכך שכלי שיט שנקלעו למצוקה נסחפו לרצועת משברי החוף ונטרפו. עקב כך התפרק גוף האנייה, חלקי עץ ומטען התפזרו ונסחפו אל החוף, וחלקם שקעו לקרקעית והתכסו בחול. עם שוך הסערה, חלקי עץ ומטען, שהיו מוטלים על החוף ובמים הרדודים, נאספו לשימוש בידי התושבים המקומיים או בידי הניצולים. לאחר שנים מספר כל שנותר הוא שרידים בודדים מגוף האנייה וחפצים כבדים ממטענה ששקעו אל מתחת לחול, ואלה מהווים עדות אילמת לאסון שאירע. משום מספרן הרב של האניות ששטו לאורך החוף וריבוי המקרים שאניות נטרפו, החוף הארץ ישראלי הוא מעין בית קברות ענק של כלי שיט עתיקים.

ממצא עשיר ומגוון מתגלה באתרי האניות הטרופות: חלקים של כלי השיט עצמם, חלקים מהמטען וחפצי יום־יום שהיו בשימוש צוותי האניות. חלקי העץ של כלי השיט מתגלים בדרך כלל במעגנים ובנמלים סגורים או מוגנים, ובחופים הפתוחים מתגלים בדרך כלל פריטים ומחברים למיניהם עשויים מתכת, ששרדו למרות הסערות. במקום שטבעה בו האנייה מתגלים שרידים רבים ממטענה, אך יש להניח שכבר בעת העתיקה היו מי שעסקו בחילוץ מטענים מאוניות טבועות.

באתרים ארכיאולוגיים המתגלים ביבשה נחשפות השכבות הארכיאולוגיות של היישוב ובמקרים רבים נעשה שימוש חוזר במבנים, בחומרי גלם ובחפצים אחרים עד שקשה, ולעתים אף בלתי אפשרי, לזהות את השימוש הראשוני. ייחודם של הממצאים מאתרים תת־ימיים הוא בכך שלכל החפצים באנייה הטבועה יש תאריך שימוש אחרון אחיד, שהרי האנייה המסוימת טבעה ברגע מסוים ולכן כל החפצים שבה מתוארכים לרגע הטביעה. יש שמוצאים את החפצים ואת חומרי הגלם במצבם המקורי. המטענים הגדולים ביותר של מטילי מתכת נתגלו בים; ביבשה הם נדירים מאחר שמרגע שהגיעה המתכת ליעדה התיכו אותה לצורך יצירת כלים וחפצים למיניהם.

שינויים גיאומורפולוגיים קיצוניים שאירעו בעשורים האחרונים כתוצאה של התערבות האדם בקו החוף (בניית סכר אסואן, נמלים, מרינות וכדומה) והתפתחות ציוד הצלילה וזמינותו לכל אדם הביאו לכך שעל קרקעית הים נחשפו שרידים בני מאות ואלפי שנים. הודות להתפתחות הארכיאולוגיה התת־ימית והודות לסקרים התת־ימיים שנערכו בארץ ישראל, מתעשרות ידיעותינו על תקופות שונות בתולדות הארץ. ממצאים אלה מאירים מזווית ראייה חדשה את קשרי הגומלין בין ערי החוף של ארץ ישראל לבין ארצות ותרבויות אחרות שלחופי הים התיכון ואת קשרי המסחר בתקופות הקדומות, למשל סוגי הסחורות שהועברו ממקום למקום. כן מאפשרים הממצאים לשחזר את חיי המלחים ואת סוגי כלי השיט שהפליגו בהם בתקופות שונות.


תודות:
המוצגים בתערוכה באדיבות רשות העתיקות, היחידה לארכיאולוגיה ימית.

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה